לפני מספר שנים החלה ההפרטה בקיבוצים, המשמעות היא כי כל חבר קיבוץ ישתכר וירוויח ממשלח ידו. וכל צריכה שהוא צורך בקיבוץ - מכבסה, חדר אוכל, סופר, מעונות, גנים, פעוטונים, צהרונים יחויבו בתשלום.
הקיבוץ גם מנהל את חשבונות החברים העצמאיים, ובכך גם לוקח על עצמו אחריות מנהלית. עקב מערכת יחסים רעועה באחד הקיבוצים בין שכנים, הגיע מכתב אנונימי למזכיר, ולכמה מתיבות הדואר של החברים, הקיבוץ החליט לפנות למשרד חקירות פרטיות, על מנת להתייעץ.
כחוקר פרטי עם נסיון רב בעבודה בקיבוצים, תאמתי את הפגישה במשרדי. מזכיר הקיבוץ והמנהל הקהילתי הגיעו לפגישה עם החומר שבקשתי קודם לכן. התברר כי אחת מחברות הקיבוץ שוכרת מבנה בקיבוץ שבו היא מנהלת מספרה. אולם דווח ההכנסות לא מתאים לקבלות על רכישת חומרי צבע, שמפו, וספריי לשער. החיוב בדרך כלל הוא על חברי קיבוץ, אין כמעט תזרים מזומן, וההכנסות הם על פי שכר מינימום ופחות.
המכתב האנונימי הצביע על כך כי לכאורה המספרה פועלת כל היום עד שעות מאוחרות וכי חלק גדול מהלקוחות מגיעים מחוץ לקיבוץ. סיכמנו כי אבצע מספר פעולות משולבות לפיהן יוחלט האם להרחיב החקירה. עוד באותו לילה נשלח איש טכני מקצועי אשר התקין מצלמה סמויה מול פתח הכניסה למספרה, ההתקנה נעשתה במבנה ציבורי העומד מול המספרה.
למחרת בבוקר התמקם צוות חוקרים פרטיים בקיבוץ. למזלם המספרה הייתה סמוך לחנייה ואפשרה תצפית טובה. כל כלי רכב שהגיע למקום נרשם ותועד, בעוד שהמצלמה המוסלקת צילמה את הנכנסים. אחד מהחוקרים הפרטיים הבחין באשה צעירה המוכרת לו. והוא זיהה אותה כמיכל (שם בדוי) כחברתו ללימודים. המשך »