קיבוצים הם לקוחות חשובים לכל משרד חקירות, עד הפרטת הקיבוצים היו פונים אלינו בנושאים רבים שכללו: בדיקה האם חבר הקיבוץ מסתיר הכנסות מנכס מניב או מכספים שצבר? איתור מעילות בתוך הקיבוץ, בדיקות לאיתור מוקדי עישון סמים, גניבות על ידי עובדי חוץ? ומה לא?
מאז ההפרטה למעשה חבר קיבוץ מתקיים מהכנסותיו עליו הוא מדווח, כאשר הקיבוץ מעמיד לרשותו את מערכת הנהלת החשבונות במחיר משתלם אולם בכך למעשה הקיבוץ לוקח גם אחריות מנהלית לגביו אם יתברר כי אינו מדווח על הכנסותיו.
ארז (שם בדוי) מזכיר אחד הקיבוצים בארץ, פנה למשרד החקירות שלי וביקש להתייעץ לגבי חשד לכאורה כי כמה מחברי הקיבוץ מעלימים הכנסות, ואינם מדווחים על כך. הוא היה מוטרד מכך שאם אחד מהם יתפס כל הקיבוץ ישלם מחיר על כך.
כמי שצבר שעות רבות בעבודה עם קיבוצים, הצעתי לו לקחת מדגם של 10% איש מתוך רשימה של 100 איש. כאשר בחרתי את המקצועות החופשיים או בהם ניתן לבצע העלמות כספים.
הבדיקה כללה ענפים שונים בניהם: קוסמטיקה , נגרות, קונדיטוריה, מחשבים, פסיכולוג, קאווצ'ר,
מורה למוסיקה, אדריכל, מהנדס.
צוות חוקרים פרטיים ממשרד חקירות אברמסון פעל במשך מספר שבועות לבדיקת חברי הקיבוץ: הפעילות נעשתה הן על ידי תצפיות, צילומים, מעקבים מבוקרים, הזמנת בעלי מקצוע, ביקור בעסק וקבלת שרות, בדיקת דווח של חברי קבוץ על רכישת סחורה, לעומת מיעוט הכנסות.
חלק מהנבדקים עשו הנחה כאשר תוגמלו במזומן, חלק התפאר כי ביצע עבודות ואף נקב בשמות הלקוחות המרוצים, חלק מכר סחורה ולא נתן חשבונית, כאשר מכל כל המדגם לא נמצא צדיק אחד.
היות והיינו חייבים להוכיח את הנזק לקיבוץ, בחלק מהמקומות הוצבו מצלמות חיצוניות שתעדו את כל מי שנכנס לעסק, תוך ניהול רשום של כלי הרכב שהגיעו למקום, ולאחר מכן איתור הלקוחות ושיחה עמם.
בישיבה דרמטית של הנהלת הקיבוץ הובא לידיעתם כי 100% של המדגם נמצא מעלים תקבולים. וכל הנוגעים בדבר זומנו הודו ואף שילמו מעשר לקופת הקיבוץ. כחוקר פרטי אשר מכיר את סוג המקצוע בהם עסקו הקיבוצניקים המלצתי להנהלת הקיבוץ להפסיק את ייצוגם, ושכל אחד מהם יעמיד רואה חשבון ומנהל חשבונות חיצוני.
עקב החקירות שבוצעו ידעו שאר העצמאיים כי הנם יכולים להיות הבאים בתור, והצלחת המבצע גרמה לכך כי יגיעו למשרד החקירות שלי עוד לא מעט קיבוצים. מבחינת "שלח את לחמך" .